<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חייא בר יצחק שהיה בימי רבינא</h1>
<h2>דף לג:</h2>
רב חייא בר יצחק שהיה בימי רבינא, דגר' בפ' אין מעמיד' הל' נודות הגוים וקנקניהם א"ר אסי א"ר יוח' קנקנים של גוים שהחזירן לכבשן האש כיון שנשר' זיפתן מהן מותר', ולעיל מיהא תני רב זביד בדבי ר' אושעי' הלוקח קנקנים (ישפם) [ישנים] מן הגוים נותן לתוכן ציר או מורייס לכתחלה וכו' עד איבעיא להו מהו לתת לתוכן שכר, פי' בציר ומורייס דלאו משקה הוא ולא אתי לחלופי למירמי בהו חמרא אבל שכר כיון דמשקה הוא מי חיישינ' דילמא אתי לחלופי בחמרא או לא. רב נחמן ורב יהודה אסרי דגזרי אטו חמרא, ורבה שרי דלא גזרינ'. ורבינא שרא ליה לרב חייא בריה דרב יצחק למירמי ביה שכרא כרבה, אזל רמא ביה חמרא ואפי' הכי לא חש לה למילתא אמ' אקראי בעלמ' הוא, ואין להקשות היאך התירו לתת לתוכן ציר ומורייס ושכר דאי לאו משום גזיר' דילמ' רמי ביה חמרא אף שכר מותר כדברי הכל והלא אין מבטלין איסור לכתחלה ואי אפשר שלא יתן טעם בשכר וציר ומורייס ונהי נמי דנותן טעם לפגם מותר בדיעבד, לכתחילה מיהא אסור לבטלו דכל ההל' לא איירו אלא בדיעבד אבל לכתחיל' לא אשכחן כההיא דפ' אחרון דמס' ע"ז [ס"ה ע"ב] יין נסך שנפל על גבי ענב' ידיחם ואם היו מבוקעות אסורות מעשה בביתום בן זונן שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשברה חבית של יין נסך ומגביהן ובא מעשה לפני חכמ' והתירו ומסיק בגמ' משום דנותן טעם לפגם הוה משום הכי התירו אבל לכתחילה חלילה להתיר דכי היכי דאסקינ' לר' יוח' אוס' דבין בפגום מעיקר' ובין השביח ולבסוף פגם פליג ר"ש ומתיר מיהו לכתחילה אסר בפגום מעיקרו נמי לא שנא, א"כ היכי שרינן לכתחיל' למירמי בהו שכרא ולבטל האיסור, בשלמ' גבי ציר ומורייס איכא למימ' שורף הוא הטעם לגמרי כמו אור בתוך הבלע ואין נשאר טעם הפליטה כלל אלא שכר אין היתר שלו מפני שריפה אלא מפני שפוגמן והיאך יבטלו לכתחילה דהכי פרש"י דשכרא מבטל לטעמ' דחמרא. וכן יש לתמוה אהא [ל"ג ע"א] גוי נותן לתוכן יין וישר' נותן לתוכן מים, ומשמ' דאותן מים מותר' דהא דבר שאין מכניסו לקיום משכשכן במים ומותר אלא שהמים נשפכין באותו מים שמערן מעת לעת אבל כשמניחן לתוכן כמו השכר היאך מותר לכתחילה, ונר' דכל אילו דגר' גוי נותן לתוכן יין וישר' ציר או מורייס וכן מים ושכר לאחר ששכשך קאמ' דלכתחילה צריך לשכשך מיהו רש"י פי' גוי נותן לתוכו יין וישר' נותן לתוכו מים על ידי עירוי ג' ימים מעת לעת אבל ציר ומורייס לאלתר משום דשורף. וכן משמע בתוספת' פ' אין אוצר' בארץ ישר' [ע"ז פ"ה], דתניא הת' קנקנים של גוים חדשים מותרי' ישנים זפותי' אסורי' נוד שכנס בו גוי מים מותר לישר' להכניס לתוכו יין ושכנס בו גוי יין ישר' ממלא אותו ג' ימים מעת לעת ומערן וכונס לתוכו יין ואינו חושש, ושכנס גוי יין וישראל ציר או מורייס מותר לישר' אחר להכניס לתוכו יין. ובירושלמי גמ' דנודות הגוים [פ"ב ה"ד], כנס הגוי לתוכן יין ישר' כונס לתוכן ציר או מורייס וחוזר וכונס לתוכן יין ואינו חושש. ואם נאמ' דשכר דמותר להכניס מפני שמבטל הטעם, י"ל כי השכר נכנס לתוך דופני הכלי ומבטלו ומפיגו לטעם קודם פליטתו דבשעת פליטה אין כאן כלל טעם יין אפי' לפגם מפני שבטל בתוך בית בליעתו.
